ועוד שנה חלפה ביעף, כולנו בפתחה של שנה שונה ועצובה. גבי שלנו, גבי
שהיה וודאי שש אלי קרב, לא משתתף בהגנה על הארץ אשר כה אהב.
הוא מן הסתם מקבל את פניהם של חברים למעלה. גבי לא איתנו כבר 13 שנות עצב ויגון.
כמדי שנה נקיים את האזכרה ביום חמישי 22.2.2024 בשעה 16:30 בבית העלמין. בתום האזכרה נתאסף בביתנו בגני הדר
הזמנתי כרטיס טיסה לסין ל - 27.5.2010, זהו! סוף להתלבטויות: מתי? עם מי? לאן? החלטתי וזהו! מכאן הכל נעשה פשוט יותר. אני מתארגן לנסיעה, כל החיסונים, כל הסידורים והבירורים, הויזה.
עובר על הרשימה שהולכת ומתקצרת, עוד מסיבה, עוד בירה עם חברים ומפגש פרידה עם החבר'ה. מגיע היום הגדול... קניות אחרונות, עוד אריזה ובלילה ההורים מתעקשים לקחת אותי לשדה התעופה, אני מקווה שאמא לא תפדח אותי עם דמעות מיותרות. התרגשות קטנה מתחילה בתוכי, "וואלה" אני אומר להורים "הטיול הזה לא בא לי טוב עכשיו", והם דווקא מנסים לעודד. מגיעים לשדה התעופה, החברים הטובים מגיעים ומושיטים לי זר פרחים, אני עושה check-in ונפרד מכולם מבלי להביט לאחור, יאללה עוד שנה אני חוזר!!! אני משאיר את כולם מאחור. סין מחכה לי!!
כמה ימים נחמדים בבייג'ין ואני מתאפס על עצמי, מתכוונן למצב "backpacker", גם התרמיל כבר יושב טוב יותר על הגב והכתפיים. זהו, אני מרגיש שאני שולט בעניינים ומתחיל להנות.
סין זה למתחילים, מונגוליה מדהימה, המון הרפתקאות מגניבות עם סוסים, טרק סולו עם הרבה גשם, מערב מונגוליה עם אופנוע. חוזר לסין, הפעם יותר לעומק, ללמוד את השפה. בן בא לבקר ואנחנו מטיילים קצת. משם לנפאל, וטרקים עם גלעד שמגיע לטייל איתי, אני לומד לקייאק ונהנה בנהרות לרגלי ההימליה, פשוט חבל על הזמן
לקראת דצמבר אני כבר מביט לעבר ניו-זילנד. פגשתי את חיים וארז, עופר ומתן באים מהארץ מצטרפים אלי לטייל באי הדרומי. אנחנו קונים וואן מגניב ומשופצר, המון טרקים, המון כבשים, ניו-זילנד כל כך יפה ושלווה!!! באמצע פברואר מתן חוזר לארץ זה מעורר בי געגועים, בקרוב גם אני אחזור, לחתונה של איילת. בינתיים עופר ואני נשארים ב Christchurch כדי למכור את הוואן. מעבירים כמה ימים עד הטיסה, מחפשים לעבוד באחד הכרמים באזור וסוף-סוף מישהו מסכים להעסיק אותנו, אנחנו קובעים להיפגש אתו ב-13:00 מרחק הליכה מהגסט האוס.
בצהרי היום ב 22.2.11 האדמה רועדת, והעולם מתהפך....
