אחרי בירור ירדנו לעשן סיגריה וגבי סיפר על הטיול עם בן בסין ועל זה שאיילת התארסה (הוא מאוד התרגש כשסיפר לי על זה והתלהב מהצעת הנישואין), הוא קצת חשש שזה עלול לקצר לו את הטיול אבל חשב על זה שאולי ימשיך לטייל אחרי החתונה ז"א הטיול היה בראש מעייניו כל אותה תקופה.
באותו ערב אני חזרתי לישון בבית דרך הקאוצ'סרפינג וקבענו להיפגש למחרת בבוקר ולברר על טרק של 2-3 ימים כדי שנספיק לחזור בזמן שאני אפגוש את ליאור שגיא חיים ומנשה איתם המשכתי לטייל, והוא יתפוס טיסה לאי הדרומי לפגוש את עופר ומתן.
למחרת נפגשנו והלכנו לאינפורמיישן סנטר ביררנו ומצאנו טרק של 4 ימים אז זרמתי איתו (קיללתי על זה אחר"כ) משם הלכנו לסופר לקנות מצרכים לטרק נתתי לו להוביל הוא בא כבר "משומן" בענייני טרקים. קנינו כרטיס לאוטובוס ועל פי החישוב שלנו היינו אמורים לחזור בדיוק בזמן לפגוש את החברים באוקלנד. למחרת נפגשנו בתחנת אוטובוס לאחר שחילקנו זריז בנינו את הציוד גבי נזכר ששכח את הפנס בחדר שלו הוא חזר בריצה מטורפת לחדר שלו וחזר תוך 5 דקות בדיוק בזמן לאוטובוס לכיוון Tongariro National Park.
הגענו באיחור להתחלת היום הראשון של הטרק, והבחור בתחנת ההתחלה אמר לנו שזה גבולי לצאת בשעה כזו אבל היינו אחרי 6 שעות באוטובוס וקצרים בזמן ולא היה סיכוי שלא נצא גבי אמר שזה קטן עלינו אז עלינו על התיקים ויצאנו לדרך. מהרגע הזה גבי פשוט טס למעט כמה רגעים טובים שגבי החליט לעצור אני פשוט נגררתי מאחוריו בכושר גרוע כשהגענו לבקתה הראשונה השקיעה הייתה בעיצומה וה"וורדן" של הבקתה הייתה די המומה כשסיפרנו לה באיזה שעה יצאנו מנקודת ההתחלה אני הייתי מאוד מרוצה. הכנו אוכל הקמנו את היריעה שהבאתי פרסנו שקשי"ם ונרדמנו. התעוררנו מהשעון יד של גבי שרק הוא מסוגל להתעורר מהצפצוף הקטן הזה, קיפלנו שתינו קפה ויצאנו שוב לדרך.
בדרך אני זוכר שדיברנו על הצבא וגבי סיפר לי שהייתה לו כוונה להמשיך לקצונה דיברנו על מבצעים וגילנו שהיינו שותפים לאותם מקומות באותו מבצע פשוט הוא ממקום אחר דברים שלולא הטרק אני לא מאמין שגבי היה מספר לי כי נפגשתי איתו הרבה גם שהיינו בצבא וחוץ מכמה סיפורים על איך היה השבוע הוא לא הרבה לדבר על מה הוא עושה ואיפה נמצא.
היום השני היה קשה מכוון שעשינו מרחק שמחושב על פני יומיים ביום אחד והגענו עייפים אך מרוצים פגשנו בביקתה מטיילת גרמניה שטיילה לבד גם היא עברה את המרחק והזמן שעברנו באותו יום זה הרשים את גבי כשדיברנו איתה הוא התחבר אליה בשניות ואמר לי שהוא אוהב בנות שמטיילות ככה ועוד לבד בלי לחשוש הוא אמר שאם היה לו עוד זמן הוא היה מציע לה לטייל ביחד איתו בטרק אחר.
למחרת אני הייתי שרוף מהשמש ומשופשף מהנעליים את ההשתרכות שלי מאחור הייתה גדולה יותר,באיזה שהוא שלב גבי התעצבן שאין לו מפה והוא לא יכול להעריך כמה זמן יקח לנו לסיים את הטרק הוא כעס על עצמו ואמר שאף פעם הוא לא יוצא בלי מפה. אחרי שנרגע הוא נתן לי להוביל ודיברנו על התוכניות שלי ושלו. הוא סיפר שבא לו לחזור לנפאל ולקנות קיאק הוא אמר לי שאני חייב לנסות את זה פעם ושזה כיף בטירוף הוא גם ייעץ לי הרבה לנסות וטייל לבד שזאת חוויה אישית גדולה ושאסור לי לוותר על זה כי בסוף הטיול הוא שלי ואני אמרתי לו שאני אנסה את זה. גבי אהב לטייל לבד ולחוות את הדברים בעצמו שאלתי אותו איך הוא לא משתגע תקופה כל כך ארוכה הוא הסביר שמבחינתו זו הדרך לטייל ושכך הוא מכיר אנשים ותופעות מעניינות בעצמו ולא סגור בתוך קבוצה וגם שעם הזמן אתה קצת מדבר לעצמך.
בשלב כלשהו גבי עזב אותי ואמר לי שיחכה בצד השני של הגדה. הוא שאט את העלייה כמו גדי ומידי פעם קרא בשמי ושרק כדי לראות שאני בסדר לבסוף שהגעתי מצאתי אותו עם פקל קפה פתוח בלי חולצה חצי שרוף עם האייפוד והרמקולים שבכלל לא ידעתי שהיו בתיק כל השלושה ימים הקפה כמעט מוכן והוא מרוצה מעצמו.
זה היה מעשה קטן שהעלה לי את המורל וממש הערכתי אותו על זה.
בדרך חזרה החלפנו אייפודים וכשהגענו הוא אמר לי תודה ושהיה לו חסר מאוד מוזיקה ישראלית שלא היה לו כל כך הרבה על האייפוד, חוץ מאהוד בנאי ותומר יוסף שאני זוכר ששמענו אצלו באייפוד.
כשהגענו ופגשתי את החברים הם צחקו עליי ושאלו אותו מה עשית לו, גבי היה נראה כרגיל למעט אף שרוף (תמידי) וידיים ועורף אדומים.
ישבנו יחד בבייס והפצרתי בו לספר על מונגוליה ונפאל את הסיפורים שכמה ימים קודם סיפר לי כמובן שאלו סיפורים שמוצאים אותו באור חיובי הוא די כעס עליי כי לא אהב להתרברב בסיפורים האלה לפניי כולם.

​

גבי טס לאי הדרומי, פגש את עופר ומתן, הם רכשו יחד רכב ויצאו לטיול באי דרומי